החלק הזה על דירות דיסקרטיות שאני קופץ אליהן, תמיד מתחיל במודעה, כתובת ונסיעה. כמו כשהגעתי לרמת גן, האזור נראה סבבה אבל הדירה הייתה צפופה ומבאסת, וזה הרס את הוויב - צחקתי על עצמי אחרי. אני מתאר את השכונה אם היא נחמדה או מפחידה, את הפנים - נקי או זבל, גדול או קטן, אווירה טובה או לא - ואיך זה שינה הכל. סיפורים עם פאדיחות, כמו דירה מפוארת בהרצליה אבל עם ריח מוזר שהרס את הכל. מספר כמו לחבר'ה, קצת גסויות כשמתאים, והמון לעג עצמי.
דירות דיסקרטיות
12/11/2025
כל דבר בדירה הזכיר לי שאני רק אורח. רהיטים כלליים, ריח זר, חוסר חיבור למקום. המפגש התקיים, אבל הייתה תחושת ניתוק ברורה. זה לא סיפור על סקס, אלא על תחושת מעבר, על מקומות שאין להם זיכרון, ועל איך לפעמים הזמניות עצמה הופכת לחלק המרכזי של החוויה.
דירות דיסקרטיות
04/07/2025
כבר מהרגע הראשון היה ברור שהקירות דקים מדי. קולות מבחוץ, צעדים, דלתות נסגרות — כל דבר הפריע לריכוז. האינטימיות התקיימה לצד רעשי רקע שלא נעלמו, וזה יצר מתח מוזר בין הרצון להתנתק לבין המציאות שחודרת פנימה. הסיפור הזה עוסק באווירה, בפרטים הקטנים שמפריעים, ובתחושת חוסר הפרטיות שמלווה דירות דיסקרטיות יותר ממה שנהוג להודות.
דירות דיסקרטיות
08/03/2025
הגעתי לדירה בשעות היום, וזה שינה לגמרי את התחושה. האור היה חזק מדי, הפרטים בלטו, וכל דבר הרגיש פחות מסתורי. הדירה הייתה זמנית, כמו הרגע עצמו, והמפגש התנהל באווירה מוזרה של חשיפה. זה סיפור על איך אור יום מפרק אשליות, על זמניות, ועל התחושה שדירות כאלה נראות אחרת לגמרי כשאין חושך שמסתיר.